חוזרים למקורות -מוזיקת חתונות ברוח יהודית

היום, בזמן שלא מעט אמני רוק חוזרים אל המקורות, גם אנחנו חוזרים לראות מהיכן מגיעה המוזיקה היהודית
 
 
מי שצפה מקרוב, , אחר ההכנות לחתונה ישראלית (ולא רק ישראלית) טיפוסית, וודאי שם לב לחשיבות התהומית המוקדשת לעניין המוסיקה שבאירוע. סעיף הלהקה/ די ג'יי הינו אחד הסעיפים החשובים בכל דו"ח רווח והפסד של כל חתונה בימנו.
 
אולם לא רק בני דורנו מוכנים להשקיע זמן, כסף וזיעה עבור מוזיקה מוצלחת לחתונה. למעשה כבר בציורי הקיר המצרים והיוונים העתיקים אנו רואים כי כל חגיגה מלווה בדרך כלל בסוג זה או אחר של בידור מוזיקלי. אולם דווקא בני עמנו הצטיינו תמיד בפאן המוזיקלי של מוזיקת חתונות באמצעות להקות שונות כולל להקות חסידיות. .


חתונות יהודיות באירופה
 
היהדות אוסרת באיסור חמור כל הצגה חומרית של הקדוש ברוך הוא, ולפיכך תחום האומנות הפלאסטית לא זכה להצלחה רבה בקרב היהודים. אומנות מופשטת כמו המוזיקה, מאידך, זכתה תמיד להערכה רבה. חלק חשוב מעבודת הקודש בבית המקדש הורכב מזמירותיהם של הלוויים, ומאז הוגלנו מארצנו ליוותה השירה וזימרה את התפילה בכל קהילות ישראל.
 
כיוון שנגינה על כלים נאסרה על פי הדת בשבת ובמועדים, לא התפתחה הנגינה האינסטרומנטלית בתפילה היהודית. בחתונות מאידך, שנערכו כמובן בימי חול, הפתחה וגם צמחה המוזיקה, ואף קיבלה משנה חיזוק מן הציווי לשמח חתן וכלה, ואין שמחה אלא בשירה ובריקודים.     
 
כולנו לוודאי שמענו על כלייזרמים שהגיעו אלינו ממזרח אירופה. שמם, שנגזר מצירוף המילים כלי וזמר, מבטא נאמנה את עיסוקם: זמרים ונגנים נודדים אלה עברו מעיר לעיר והרוויחו את לחמם (בדרך כלל בדוחק) מנגינה באירועים שונים, בדרך כלל חתונות. נעימותיהם החמוצות מתוקות זוכות לעדנה רבה בימנו, ומבטאות את מציאות הקיום המצחיקה-עצובה של היהודים בגלות.
 

חתונות יהודיות בקרב עדות המזרח
 
גם מקומן של עדות המזרח לא נבצר מבימת הזמר החתונתי,  בצפון אפריקה התפשט מנהג של חינה ואירוסין ברוב הדר, ופתיחות לב  שמאפיינמת את המוזיקה המלהיטה והמקפיצה הזאת.     
 
בכל מקום מוזיקת החתונות היהודית קיימה יחסי גומלין הדוקים עם המוזיקה של העמים בקרבם חיינו, והוסיפה למרכיבים המוזיקליים המקומיים את הנופח היהודי.

בתנועת החסידות שקמה בסוף המאה ה17 במזרח אירופה, קיבלה המוזיקה והזימרה משמעות עמוקה עוד יותר והפכה לחלק אינטגלי מהווי היום יומי ולחבר של כבוד במפגשים, שנקראו לימים התוועדויות. 
 
אין זה מפליא, אם כן, שעם תחילה האמניסיפציה וראשיתה של תנועת ההשכלה, עת התערבו (ואף התבוללו) היהודים במדינות הלאום האירופאיות, אחד התחומים הראשונים בהם זכו היהודים להצלחה כבירה היה דווקא תחום המוזיקה.
 
 
אומנם נהוג לחשוב שרק חתונות של המגזר החרדי כוללות להקות חסידיות, אך האמת היא שגם בקרב חילונים רבים, קנתה מוזיקה זו מקום, בזכות השמחה שהיא מעוררת